עם WordPress.com אפשר לעצב אתרים כאלה
להתחיל

משפט הרופאים או היחס לאופוזיציה בישראל אז והיום

שישים שנה לאחר משפט הרופאים פרסם ארכיון המדינה פוסט בבלוג שלו, ישראל – הסיפור המתועד, אותו הוא ייחד לפרשה.[1] זמן מה לאחר מכן, פורסם באתר ארכיון המדינה אותו פוסט ונוספה לו התייחסות לדיון בישיבת הממשלה שהתנהלה ב-18 בינואר 1953. בישיבה זאת דנו בדרכים בהם ישראל צריכה להגיב בזירה הבינלאומית וכן בתגובה כלפי גורמים בארץ, כגון מק"י, התומכים במדיניותה של ברית המועצות.[2]

במסגרת הדיון דברו שרי הממשלה בין היתר על הצורך להיאבק בקומוניסטים בישראל שעוסקים בהסתה אנטי יהודית בתחומי המדינה. השר לבון אמר שממשלת ישראל היא ממשלה של כלל תושבי ישראל אבל היא גם ממשלה של מדינה שהדאגה לגורל היהודים הוא חלק אורגני של שליחותה ועליה לראות בהסתה נגד העם היהודי, המנוהלת על ידי ישראלים בשירות אינטרס זר והצדקת הסתה זו על ידיהם, מעשה עוין כלפי מדינת ישראל ולפעול בהתאם לתפישה זו. הדיון התמקד בשאלת הפעולה נגד מק"י, נגד העיתון "קול העם" ובתחולת חוק החסינות של חברי כנסת.

השר שפירא הציע קול מתון והצביע על כך שגם באמריקה "שבה יש 'ציד מכשפות' די הגון, בכל זאת לא פרקו את התנועה הקומוניסטית ולא סגרו את העיתונות שלה, ואין אני חושב שאנו נוכל להיות הראשונים שנעשה דבר זה. אני חושב שיזיק להם יותר שאם על כל כתיבת מאמר מסוים נסגור את העיתון לחמישה ימים, ועל הישנות החטא נסגור עוד הפעם אנו צריכים להכביד את חייהם במידה כזאת שתתחלש עבודתם והשפעתם על הנוער".

לבון חלק עליו ואמר שיש להתייחס בחומרה רבה לפעילות של מק"י נגד מדינת ישראל. הפעולה נגדם אינה על שום היותם קומוניסטים אלא משום שהם מייצגים תופעה יהודית חדשה וחמורה של יהודים שאינם נתונים בסד, להיפך, הם נתונים בחיי חופש, והם מקבלים על עצמם להיות הנושאים, המפיצים והמצדיקים תורת אנטישמיות חדשה במדינת ישראל. ולכן כל מעשה שיעשה נגדם אינו מעשה נגד הקומוניסט סתם אלא הוא מעשה נגד עוכרי ישראל המשתמשים בזכויות שמדינת ישראל נותנת להם כדי להפיץ שנאת ישראל.

בן גוריון, שלא השתתף בישיבת הממשלה, כתב יומיים אחריה מכתב לחברי הממשלה, בו התייחס בעיקר לסוגיית מק"י. להבנתו מדינת ישראל לא יכולה לעשות הרבה כדי לקעקע את שנאת ישראל עולם בכלל ובברית המועצות בפרט אבל יש לה בהחלט השפעה על המתרחש בארץ והיא לא תאפשר לשונאי ישראל במוסקבה, לקיים פה בגלוי ובתוקף החוק הישראלי סוכנים ומסייעים לשנאת ישראל. ובהזדמנות זו הוא טוען נגד השרים שהשתתפו בישיבה שלא נתנו מענה אמתי לשאלה הזאת שהיא השאלה המרכזית שעמה ממשלת ישראל צריכה ויכולה להתמודד.[3]

להלן קטעים ממכתבו של בן-גוריון:

מדינת ישראל לא תוכל להתקיים אם לא תהיה דמוקרטית, כשם שלט תוכל להתקיים, לדעתי, אם לא תהיה ציונית. אבל יש לרבים בתוכנו מושגים מסולפים על דמוקרטיה. כלום חירות הפעולה המובטחת בדמוקרטיה – לכל אדם – אינה מסויגת ומוגבלת, ואין החוק מעניש עונש חמור על פעולות מסוימות?

המותר לאדם בתוקף חירותו לעשות כל מה שהוא רוצה ולדבר כל העולה על רוחו? האין זה מסויג בביטחון המדינה ובזכויות הזולת? וחופש הארגון – האם הוא בלי כל גבול? המותר להקים ארגון של גנבים, זייפים, רוצחים, אנסים?

השתוממתי והצטערתי והתחלחלתי בקראי דיון הממשלה ובראותי שחברים אחדים מזלזלים בחומרת הסכנה של העלילות הנפוצות במשפט פראג ומוסקבה – הסכנה המוסרית והפוליטית גם יחד. ידנו קצרה מלמנוע פשע מחריד זה נגד עמנו מצד השלטונות בפראג, ברומניה וברוסיה. אבל כלום קצרה ידנו גם נגד הבוגדים והגייס החמשי אשר בארץ?

הייתכן שבמדינת ישראל יופיע ברשות הממשלה, על יסוד חוקיה, בנייר שהיא מספקת ובמכונות שהיא ממציאה ובחופש ההפצה שהיא מבטיחה – עיתון שכותב מה שכתב "קול העם" ביו ה-14 לחודש זה ובכל הימים אחריו? ("כנופית רופאים מרצחים בשירות הריגול האמריקני-בריטי – ארגון הטרור בקשר הדוק עם הג'וינט – הפרצוף של ארגון מרגלים ציונים זה הוסווה באצטלה של ארגון צדקה" – כותרות ב"קול העם"), התחלחלתי לקרוא שהתגובה היחידה של מדינת ישראל לעלילת דם זו נגד לא בייליס אחד, אלא נגד מיליונים יהודים וציונים הייתה אתראת שר הפנים, שלא בא אחריה עד עכשיו כל מעשה.

עיתון זה מוסיף להופיע ואני מניח שמק"י מקהילה גם אספות שבהן מדברים בנושא זה. ונוער תמים, ועולים עוד יותר תמימים רואים שכל זה נעשה במדינת ישראל, על דעת הממשלה, בהגנת חוקי המדינה, ומסיקים מכאן מסקנות המוכיחות שאין בכך כלום. אני מודה ומתוודה שאני כולי מזועזע ונרעש מתופעות פסיכולוגיות ופליליות אלו, שנדמה לי שאיני פחות דמוקרט מהחברים שפירא, רוזן וסרלין – ואיני מבין כיצד החוק, המדינה והממשלה בישראל יכולים לעכל תופעות כאלה.

עד כאן דבריו. לדעתי, הדיון שהתנהל בממשלה והמכתב ששלח דוד בן-גוריון מהווים דוגמה להתייחסות של מדינת ישראל לגורמים אופוזיציוניים המתנגדים למדינה ולמה שהיא מייצגת. ושוב עולה השאלה האם עלינו למגר גורמים אלו או ללמוד להכיל אותם?


[1] לקריאת הפוסט ראה: http://israelidocuments.blogspot.com/2013/01/blog-post_9080.html.

[2] לקריאת הפרוטוקול עצמו ראה: ארכיון המדינה, פרוטוקול ישיבה כב/התשיג של הממשלה – ב' בשבט התשי"ג – 18.1.53.

[3] ארכיון המדינה, חצ – 2457/14. לקריאת המכתב לחץ (כאן).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: