בשנת 2000, על רקע חידוש המשא ומתן בין ישראל לסוריה והנסיגה ישראלית מרצועת הביטחון, הושק אתר בשם "חשיפה לצפון"[1]. מטרתו של האתר הייתה לספר מידע רב ומגוון על לבנון, על סוריה, על הגולן ועל נושאים שעלו בנוגע למשא ומתן. במסגרת הדיון באספקטים הביטחוניים בסוגיית רמת הגולן הייתה התייחסות מעניינת לממד הקונבנציונלי ביחסים בין המדינות. להלן הדברים שהופיעו באתר[2]:
מדינת ישראל כבר הצהירה [שהיא] "לא תהיה הראשונה שתכניס נשק גרעיני למזרח התיכון", אבל אמירה זו כנראה נכונה רק אם נפרש "תכניס" במשמעות "תעשה שימוש צבאי" (וגם זאת עדיין קביעה הטעונה הוכחה). לישראל יש עשרות רבות של משגרים ושל פצצות אטום, וכנראה גם מימן וניוטרון, עובדה ההופכת אותה למעצמה השישית בכוחה בעולם ולמעצמת על בקנה מידה מזרח תיכוני. לסוריה אין דבר בכל אלה. פעולותיה בתחום הלא קונבנציונלי מתרכזים בנשק כימי וביולוגי.
למאזן האימה הלא קונבנציונלי יש השפעות מרחיקות לכת. למשל יש טוענים כי בימים הראשונים במלחמת 73' איימה ישראל על סוריה ומצרים בשימוש בנשק גרעיני, וכי זו הייתה אחת הסיבות לעצירת כוחותיהם, וגם למשלוח הנשק הבהול מארצות הברית לישראל. כן משתנה מאוד חשיבותו של השטח בעידן בליסטי לא קונבנציונלי; מצד אחד, ניתן "לדלג" על פני מרחקים עצומים במהירות רבה ולהסב להם הרס רב; מצד שני, הפצצות מהאוויר אינן ערובה לכיבוש שטח.
בבואנו להחליט "הגולן – לאן?" אל לנו להתעלם גם מהיבטים אלה, שלרוב אינם זוכים למקום בולט בשיח הציבורי.
עד כאן הדברים שהופיעו באתר. מאז עבר הרבה זמן. תהליך השלום בין ישראל לסוריה הופסק עם מותו של חאפז אל-אסד. מאוחר יותר התברר שבנו בשאר מנסה לפתח אופציה גרעינית משל עצמו, דבר שהסתיים כאשר ישראל השמידה את הכור שהקים. לאחר מכן פרצה מלחמת אזרחים בסוריה ונראה כיום שאין עם מי לדבר.
עולה השאלה האם ממד זה צריך להיות פקטור במידה ויתחדש המשא ומתן?
[1] האתר הוסר מאז מהאינטרנט אך ניתן לגישה בארכיון האינטרנט. ראה: https://web.archive.org/web/20140804215755/http://www.snunit.k12.il/north/
[2] דברים אלה מבוססים בעיקר על דוח של המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS) מ-1998.
מסע בזמן 