עם WordPress.com אפשר לעצב אתרים כאלה
להתחיל

ישראל כיד ושם עם חיל אוויר

לפי תומס פרידמן, בספרו מבירות לירושלים שיצא לאור ב-1989, הופכת ישראל ליד ושם עם חיל אוויר. העבר ניצח את המהפכה הציונית, ואולי אף ישתלט עליה. השואה היא הגורם המעצב את החברה הישראלית. יהודים מעדות המזרח, שבאו לישראל מארצות מוסלמיות ולא סבלו מן השואה, מתייחסים אליה כאל חלק מהזיכרונות במשפחה שלהם. "השואה אינה טראומה שהשפיעה רק על משפחות מסוימות בישראל, אלא פתולוגיה קולקטיבית המשפיעה על כל האומה", כדברי סידרה אזרחי, מומחית ישראלית לספרות השואה.

זה יכול לשמש הסבר חלקי לעובדה שהישראלים נוטים לקבל את הגזירות הקשות ביותר שמטילה עליהם הממשלה כמעט ללא מחאה. בין אם מדובר במסים גבוהים להחריד ובין אם מדובר בשירות מילואים ממשוך – הישראלים פשוט מקבלים את הדין. בעלה של סידרה אזרחי, ירון, שגם הוא נולד בישראל, מסביר: "כל עוד אין תאי גזים ואין רצח עם של יהודים, אני חושש שכל היתר נראה בסדר בעיני רוב האנשים".

למרבה המזל, תהליך הפיכתה של ישראל ליד ושם לא הושלם. לא כל הישראלים אימצו לעצמם את הגישה הקדם-ציונית לגבי כוחם. ייתכן שבעזרת מנהיגות אמתית וחזקה יהיה אפשר לחולל שינוי. פרידמן השתכנע בכך אחרי ביטוי שערך בבסיס חיל האוויר חצרים. כאשר היה שם יצא לו לראיין טייס ישראלי שפיקד על להק מטוסי ה-F-16 שהשמיד בשנת 1981 את הכור העיראקי של בגדד. באותה עת הוא היה ממונה על בית הספר לטיסה של חיל האוויר. אלוף משנה ז. [פרידמן לא חושף את שמו] שנולד וגדל בקיבוץ ליד חיפה. הוא ניחן בפנים הנאים ובקומה הזקופה של טייס שהפך למנהל בית הספר. בדומה לקצינים בכירים בצבא הישראלי, אין לו ספקות באשר לעוצמתה האמתית של ישראל וליכולתה לעצב את עתידה. הדמגוגיה הריקנית של הפוליטיקאים עדיין לא השפיעה עליו.

בתחילת השיחה אמר לו פרידמן שהוא שמע מידיד כי בחיל האוויר הישראלי נערך "חידון השואה" כדי לראות מי הם הטייסים הבקיאים ביותר במה שקרה לששת המיליונים.

"זה היה נורא", אמר אלוף משנה ז. "הלכתי למפקד חיל האוויר, האלוף אביהו בן-נון, והפצרתי בו: 'אל תעשה את זה. זה נורא'. הם שאלו שאלות כמו: כמה יהודים נרצחו בטרבלינקה? כמה נרצחו בבוכנוואלד? הם רצו להיות בטוחים שאנשים יודעים את המספרים. שאלה אחת נגעה למספר היהודים שנכלאו במחנה ריכוז שהיה בלוב, וצעיר אחד ענה שהיו שם 500 אלף. המספר האמתי היה 500 איש. אתה רואה, זה מתחיל להיות עניין גדול כל כך, שאתה מאבד כל פרופורציה וכבר לא משפיע עליך אם נהרגו חמישה או שישה יהודים. אם אתה לוקח מקל ומרביץ לילד בן שלוש, הוא יפחד גם כשיהיה בן שמונה עשרה. הגישה שלנו היא הגישה של הילד המוכה, זו האוריינטציה הבסיסית של ישראל כיום. שמע, אני נקרא על שם סבי שחי ברומניה ונרצח בידי הנאצים. גדלתי על סיפורים של היהודים שהוכו בידי גויים, כך שגם לי יש תסביך מסוים. באופן הגיוני אני יודע שזה לא צריך להיות כך, אבל אני לא יכול לברוח מזה".

אם היית יכול לפנות לכל תושבי מדינת ישראל מתוך הידע שלך על עוצמתו של חיל האוויר הישראלי, מה היית אומר להם? – שאל פרידמן את הקצין.

"הייתי אומר להם שיש לנו כוח להגיע לפשרה; שאומה חזקה יכולה לעשות פשרות בכבוד", ענה ללא היסוס. "אם אנשים היו יודעים מה שאני יודע, הם לא היו חוששים לעשות ויתורים. אם תמיד נתפוס את עצמנו כקורבנות חלשים, לא נראה את הכוח שלנו ולא נבין שיש לנו אופציות. בגלל זה כבר איבדנו הרבה הזדמנויות. אני מנסה להסביר את זה לבני, אבל זה לא קל".

פרידמן עצמו, מניח שזה לא יהיה קל. מדינה שתופסת את עצמה כאילו היא חיה על לועו של הר געש, או באולמות המוזרים של יד ושם, לא עושה חשבונות לעתיד ולא חושבת על יוזמות מקוריות. היא רק רוצה להרוויח זמן.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: