עם WordPress.com אפשר לעצב אתרים כאלה
להתחיל

הפלישה ללבנון והפוליטיקה הישראלית

לפי תומאס פרידמן, בספרו מביירות לירושלים, הפלישה ללבנון חשפה מחדש את ההתפלגות הבסיסית בישראל בקשר לשאלות היסוד: איזו מדינה תהיה ישראל? מה הם הערכים שלה? האם היא תהיה דרום אפריקה היהודית שתשלוט לעד בפלשתינים החיים בשטחים? האם תהיה פרוסיה יהודית המנסה לנצח את כל שכניה,  או שתהיה מדינה שגבולותיה מושתתים על השיקול האחד והיחיד: מה יבטיח מדינה יהודית,  בטוחה הדמוקרטית, שתייה בשלום עם שכניה?

לדבריו, מלחמת לבנון שמה לפתע את כל השאלות האלה על השולחן, וחשפה עוד גורם לכך שהעבודה והליכוד אינם יכולים להשיב על השאלות באורח החלטי. כל צד הבין כי התמודדות אמתית עם כל ההבדלים האידאולוגיים החריפים הקיימים בארץ בנושא שאלות אלה עלולה להביא על ישראל גורל לבנוני. תחילה יהיו ויכוחים בכנסת ואחר כך ברחובות. ואם נאמר זאת בצורה בוטה: לבקש ממנהיגי ישראלי להתמודד באמת עם השאלה "מהי ישראל?" זה כמו להזמין אותו למלחמת אזרחים.

הוא מביא את דבריו של אברום בורג לפיהם, הרצח של אמיל גרינצוויג הוא נקודת תפנית חשובה בפוליטיקה הישראלית. המעשה הרתיע את שני הצדדים מנקיטת עמדות חד משמעיות, ועודד את הליכוד ואת מפלגת העבודה להימנע מעיסוק בשאלה הקיומית, בדיוק ברגע שנדמה היה כי אין מנוס ממנה.

"אנשים ראו מה קרה לגרינצוויג, ואמרו: 'הו, הו, זה יותר מדי'", סיפר בורג. "הם ראו את ממדי ההבדלים בינינו, והחליטו לסגת. זה היה מפחיד מדי'".

ואכן, טוען פרידמן, אחרי לבנון ואחרי גרינצוויג רצו הישראלים אחדות ולא אמת. הם רצו שקט ולא ויכוח מכאיב סביב דילמות קיומיות. הפוליטיקאים הישראלים שמחו מאוד להיענות לרצון הזה והבטיחו כי אם ייבחרו יקימו ממשלת אחדות. אולי אין זה מקרה שהגדרה הפופולארית החדשה למונח קונצנזוס באה מפי המדינאי הישראלי אבא אבן. לפי אבן, קונצנזוס פירושו ש"כולם מסכימים לומר ביחד את מה שאיש אינו מאמין בו באופן אישי".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: