ב-4 לספטמבר 2020 פורסם במעריב, שנציגי הסוכנות לאנרגיה אטומית ערכו ביקורת במתקן גרעין בטהרן. לפי הכתוב, עלה כי איראן מחזיקה בכ-2,105 ק"ג אורניום – כמות הגבוהה פי 10 מהכמות המותרת לה על פי הסכם הגרעין ב-2015.[1]
לכל המבוהלים, אני רוצה להזכיר שלפני 25 שנה הזהירו שבעוד שנה, אבל לכל היותר בעוד 10 שנים, תהיה לאיראנים פצצה גרעינית. לפי כתבה בעיתון ידיעות מאותו זמן, "אז בהחלט יהיה אפשר לדבר על מזרח תיכון חדש".[2]
כמו כן, אני רוצה להזכיר שאיראן חיפשה נשק גרעיני עוד מימי השאח[3] וברצוני להביא כאן עדות מסוימת לעובדה זאת על סמך מסמכים שפורסמו בשעתו על ידי הארכיון לביטחון לאומי (National Security Archive).[4] מדובר בהערכה אמריקאית בעקבות התבטאויות שונות של השאח בנושא.
תחילת הסיפור בראיון של השאח לשבועון הצרפתי Les Informations, מה-23 ליוני 1974. השאח נשאל האם באחד הימים תחזיק בידיה איראן נשק גרעיני. בתשובה לשאלה זו צוטט השאח באומרו "כמובן, ומוקדם ממה שחושבים, אך בניגוד להודו, אנחנו קודם חושבים על העם האיראני ולאחר מכן על טכנולוגיה".[5]
למחרת הידיעה פרסמה השגרירות האיראנית בפריז הכחשה לגבי כוונתו של השאח לרכוש נשק גרעיני. לטענתם ידיעה זו שקרית והשאח מעולם לא התבטא בכיוון.[6] כמו כן, דובר ממשלת איראן, המשמש גם כשר המידע והתיירות, פרסם הכחשה גורפת בנוגע לנאמר בראיון וציין שאיראן לא חושבת לבנות נשק גרעיני אך תבחן אתך מדיניותה מחדש בתגובה למעשיהן של מדינות לא גרעיניות אחרות.[7]
בשבועון הצרפתי לה-מונד (Le Mond) מה-25 ביוני 1974 נערך ראיון נוסף עם השאח. בתשובה לשאלה האם הרחבת המועדון הגרעיני תשנה את גישתו בנוגע לאמנה למניעת תפוצה של נשק גרעיני, חזר השאח על הצעתו לכונן במזרח התיכון אזור מפורז מנשק גרעיני. הוא הוסיף, אם זאת, כי במידה ומדינה כלשהי באזור תנסה להפוך לגרעינית אירן לא תפגר אחריה.[8]
לפי ריצ'רד הלמס, שגריר ארצות הברית באיראן, מדיניותה של איראן לא השתנתה בנוגע לרכישתו של נשק גרעיני. לפי דעתו, השאח רצה לאותת את דאגתו בנוגע לתפוצתו של נשק גרעיני במזרח התיכון ושאיראן לא תוכל לעמוד מהצד במידה ומדינה אחרת, כגון ישראל או מצרים, תיהפך לגרעינית. עם זאת, הוא מעריך שהכחשותיה של ממשלת איראן משקפות את כוונותיו האמתיות של השאח.[9]
הוא חזר על עמדתו זו במברק מה-1 ליולי 1974 באמרו שלא הייתה שום תפנית במדיניותה המוצהרת של איראן לא לרכוש נשק גרעיני וציין את העובדה שהשאח מכחיש את עצם קיומו של הריאיון ב-Les Informations. בנוסף לכך הוא ציין בסוף המברק שהשאח מאוכזב מחוסר יכולתה של ארצות הברית לחתום על החוזים בנוגע לאורניום המועשר.[10]
והשאר כמובן היסטוריה. מספר שנים לאחר האירועים המתוארים כאן התחוללה באיראן מהפכה ולשלטון עלו אנשי הדת. בתחילה התנגד חומייני לפיתוח של נשק גרעיני אך לאחר מותו חודשה התכנית ביתר מרץ.
מאז עברו הרבה גלגולים וכפי שאנחנו רואים גם מדינות אחרות באזור חותרות לאותו כיוון.[11] האם המזרח התיכון ייהפך לגרעיני או שמה רק מדינה אחת תחזיק באופציה זו?
ימים יגידו…
[1] ראה: רויטרס, "איראן מחזיקה אורניום בכמות גדולה פי 10 מהמותר בהסכם הגרעין", מעריב, 4/9/2020, נדלה מ: https://www.maariv.co.il/news/world/Article-788043.
[2] רון בן-ישי, "איום הגרעין האיראני: פצצת זמן", ידיעות אחרונות, 13/1/1995
[3] את התכנית הגרעינית שלו עשה בסיוע של מדינת ישראל, ראה: דוידה גינטר, בלעדי: כך סייעה ישראל להקמת הכור האיראני, באתר nrg, 26/8/2007.
[4] ראה: https://nsarchive2.gwu.edu/nukevault/ebb268.
[5] U.S. Embassy Paris cable 15305 to Department of State, "Interview with Shah," 24 June 1974.
[6] Ibid.
[7] U.S. Embassy Tehran cable 5192 to Department of State, "Shah's Alleged Statement on Nuclear Weapons", 25 June 1974.
[8] U.S. Embassy Paris cable 15445 to Department of State, "Further Remarks by Shah on Nuclear Weapons," 25 June 1974.
[9] U.S. Embassy Tehran cable 5192 to Department of State, "Shah's Alleged Statement on Nuclear Weapons", 25 June 1974.
[10] U.S. Embassy Tehran cable 5389 to Department of State, "Iran's Intentions in Nuclear Matters," 1 July 1974.
[11] ראה לדוגמא את מאמרו של יואל גוז'נסקי בכתב העת מערכות מ-2015, http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/1/113651.pdf ומאמר משנת 2019 שכתב ביחד עם גליה לינדרשטראוס, באתר של המכון למחקרי ביטחון לאומי.
מסע בזמן 