ב-27 לאוגוסט 2020 התפרסם באתר עיתון הארץ מאמר מאת זהבה גלאון בשם "אין מי שיסלק את השלטון המושחת בשבילנו". להלן קטע מדבריה כפי שהופץ על ידי מרץ בפייסבוק:
"אפשרות אחת היא לסמוך על המערכת הפוליטית שתשרת אותנו. הבחירות האחרונות הבהירו את מוגבלותה. אפשרות אחרת היא לוותר, להתייאש, לחפש דרכון, להתכנס, ללמוד טאי־צ'י, לומר שכולם מושחתים, להיאנח, ולקוות שהסכנה תחלוף, ואתה תיוותר. תמיד אפשר לקוות. זו גם האפשרות המועדפת על בלפור. שבו בבית, תנו לקונסטלציה הפוליטית הנוכחית לעשות את מה שעשתה תמיד.
יש עוד אפשרות: לקבל אחריות. עשרות אלפים עושים זאת מדי שבוע. זה לא מושלם. אנשים שונים עם מסרים שונים, מפגינים שונים עם מטרות שונות, אבל לכולם משותפות תחושת הפחד וההבנה שאין מישהו אחר לסמוך עליו. הפעם זה עלינו."
הכול טוב ויפה. ככל שיגיעו יותר מפגינים יהיה יותר אימפקט להפגנה. אבל יש לזכור שיש עוד דרכים למחות כנגד השלטון. אפשר לחתום על עצומות ואפילו אפשר לפרסם את דבריך בבימות שונות על מנת שיגיעו לכמה שיותר אנשים.
כמו כן, לא בטוח שמחאה תמיד עוזרת. מדובר הרי רק באחת מהדרכים בהן אפשר לשנות דברים במדינה. הפגנות הענק והמחאה של המתנחלים לא הצליחה למנוע את ביצועה של תכנית ההתנתקות. בסופו של דבר, המתנחלים השיגו את רוב מה שהשיגו באמצעות שתדלנות בכנסת.
גם מחאה צריכה בסופו של דבר להתנקז לאפיק פוליטי כלשהו. לאחרונה שמעתי דברים שאמר יאיר גולן למשתתפים בהפגנות: "…מצד אחד אני מעריך אין קץ את ההתמדה, המסירות, הנכונות להיאבק על עמדותיכם, אבל אין מה לעשות – חייבים לתת לזה ביטוי פוליטי. שני ערוצים שאחד לא סותר את השני, להפך. האחד תומך בשני…".
אז בקיצור, כל אחד יבחר בעצמו איך להביע את התנגדותו לשלטון בראשותו של נתניהו. איני מוכן שיטיפו לי מוסר על זה שאני לא יוצא להפגין. ואם כבר להפגין, אז לדעתי צריך להפגין כנגד כל הממשלה המהוללת ולא רק נגד בנימין נתניהו באופן אישי. הרי, הוא לא היה יכול לעשות את מה שהוא עושה ללא קבלת תמיכה משותפיו לממשלה.
בתקווה שיהיה טוב יותר…
מסע בזמן 