ב-23 לדצמבר 1990 כתב בנימין נתניהו מאמר בעיתון מעריב ובו הביע את תמיכתו בשיטת ממשל המבוססת על בחירה ישירה של ראש הממשלה. ברצוני להתעכב פה על אחד הטיעונים שלדעתי מאוד רלוונטי למצב הפוליטי כיום.
לטענתו של נתניהו, יש צורך להפריד בין הרשות המבצעת לבית המחוקקים, שיבחרו בנפרד ויאזנו זה את זה, כפי שהציע מונטסקייה לפני 250 שנה. לדבריו, החשש מבונפרטיזים מוגזם כי אפשר לספק מספיק שסתומי ביטחון כגון: הפלת ראש ממשלה ברוב מיוחס והתהליך התקציבי. אם קיים בכלל חשש מבונפרטיזם, הוא נעוץ דווקא בשיטה הפרלמנטרית הקיימת, המובילה לתחושה של חלל שלטוני וכמיהה ל"איש החזק". הוא מציין שלא במקרה רודנים כמו היטלר, מוסוליני ואחרים עלו לשלטון מתוך שיטות פרלמנטריות דומות לשלנו.
עד כאן דבריו. ואכן בסופו של דבר ניסינו שיטה של בחירה ישירה שהעלתה לשלטון את נתניהו ולאחר מכן את ברק ואת אריאל שרון. אך בסופו של דבר חזרנו לשיטה השנייה בגלל ששיטת הבחירה הישירה (בדרך בה העבירו אותה) יצרה סיבוך פרלמנטרי כאשר לראש הממשלה לא היה רוב הכנסת.
עם זאת, טענתו לגבי הסכנה בשיטה הפרלמנטרית מתבררים כנכונים והנה ישנה כמיהה לאיש חזק שיעשה סדר בבלגן.
מה אתם אומרים. איזו שיטה טובה יותר?
מסע בזמן 