ביולי 1967 החל המפעל ההתיישבותי ברמת הגולן. ברצוני להביא פה את דבריו של יאיר דואר מתוך חיבור שכתב על היאחזויות הנח"ל ותפקידן בהתיישבות. בהתחלה יובאו דברים בנוגע לתוכניות לגבי היאחזויות הנח"ל באופן כללי ולאחר מכן הדברים העוסקים ספציפית בתחילת ההתיישבות הרמת הגולן.
ימים ספורים לאחר סיום מלחמת ששת הימים, עוד בטרם פג עשן הקרבות, כבר העלה האלוף רחבעם זאבי, עוזר ראש אג"ם, אשר בתחום תפקידו נכלל אז הטיפול בהתיישבות ובנח"ל, תכניות לאזרוח ההיאחזויות הקיימות והקמת היאחזויות חדשות. התוכניות הללו כלו אזרוח מידי של היאחזויות הנח"ל הקיימות והקמת היאחזויות חדשות לפי הקטגוריות הבאות:
- הקמת היאחזויות באזורים מפורזים ובאל שעד המלחמה הגישה אליהם נמנעה מאתנו. הדברים אמורים באזורים כמו: רמת בניאס (שניר), אשמורה (דרדרה), מטה-עוז (ליד גשר בנות יעקב), חמת גדר (אל חמה), כורזים ב', ביר-מעון (אזורי מודיעין).
- הקמת היאחזויות באזורים בעלי משמעות ביטחונית, כפי שהיה בעבר, כגון: אזור עין-צופר, קטורה ובתוואי כביש באר-שבע חברון.
- הקמת היאחזויות במקומות בהם היו יישובים עבריים שננטשו במלחמת העצמאות, כגון: גוש-עציון, עטרות, בית הערבה (קליה).
מכל התוכניות עלו בסופו של דבר היאחזויות נח"ל שניר בבניאס, נח"ל צופר וקטורה, וגם זאת רק ב-1970.
בתוכניות ההתיישבות הנ"ל הובא ברעיון של שילוב עולים ומתנדבים צעירים שהגיעו בגל גדול לאחר הניצחון. אשר לתוכניות התיישבות ביתר השטחים המוחזקים – הן היו בתקופה הראשונה בלתי מגובשות. היו היסוסים מתוך מניעים פוליטיים ובעיות של חוסר מים וחוסר קרקעות ממשלתיות בלתי מיושבות.
רק תכנית אחת בוצעה, על אף ההיסוסים הכלליים, עוד לפני שהייתה בממשלה החלטה עקרונית על הקמת יישובים בשטחים המוחזקים. אושר יישוב גוש עציון על ידי יישובים אזרחיים אשר בחלקם הוקמו וחלקם אוישו ותוגברו על ידי חיילי נח"ל בשל"ת. בשלב מאוחר יותר עלו לקליה – בית הערבה. הגורם המניע והמזרז, בשני אזורים אלה היה הלחץ של המתיישבים הוותיקים מאזורים אלה, שפונו ממקומותיהם במלחמת העצמאות.
אז מה לגבי רמת הגולן? כחמישה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים, מתחילה להסתמן מדיניות פחות או יותר ברורה. לפחות ביחס לרמה אין הגבלות פוליטיות וניתן להקים היאחזויות או ישובים אזרחיים, בהתאם לאפשרויות הכלכליות וכוח האדם. לכן הועברה האחריות לתכנון ולישוב למשרד החקלאות ומחלקת ההתיישבות של הסוכנות – בסיוע משרד הביטחון.
הנחשון הראשון הייתה קבוצת בני משקים אשר עלתה לעלייקה ביוזמה פרטית ובעידוד אלוף הפיקוד ב-15 ליולי 1967. קבוצה זו הקימה לאחר מכן את הישוב הראשון ליד קוניטרה – קיבוץ גולן.
לכאורה, היה הברור לכול, מיד עם שחרור רמת הגולן, שאזור זה לא יוחזר בשום תנאי לסורים ויישאר בידנו. למרות זאת הייתה התקופה הראשונה תקופת היסוסים. התוכניות הראשונות היו להקמת היאחזויות נח"ל ברמת הבניאס, משום שלכך הייתה הצדקה פוליטית, כי מקום זה היה בתחום מפת מדינת ישראל, כפי שאושרה על ידי האו"ם. אך גם היאחזות זאת הוקמה, בגלל סיבות טכניות של בינוי, רק ב-29 בספטמבר 1967.
לאור זאת הייתה העלייה לעליקה, לא פרי החלטה בדרג המדיני, אלא פרי יוזמה אשר קיבלה בדיעבד, אישור הרמטכ"ל
המצב בסוף אוגוסט 1967 ברמת הגולן, נראה כך:
- רמת בניאס – התחלת הקמת תשתית ומבנים.
- קוניטרה – תכנון הקמת ישוב חקלאי על 13,500 דונם.
- עלייקה – במקום נמצאים כ-30 מתנדבים מבני הקיבוצים של הגליל וכ-20 מתנדבים מחו"ל. מטפלים בעדר שנאסף, המונה כ-1,000 ראש. הגוף עלה בתיאום עם פיקוד צפון. במקום אין אדמה ראויה לעבודה, לכן הוצא לגוף המיישב לעבור לקוניטרה.
- מחנה אל-על – נמצא בלב שטח של 50,000 דונם אדמה. ניתן להעלות ישוב תוך שבועיים מההחלטה.
- אל-חמה – משבצת קרקע של 9,000 דונם – טיפול במרחצאות.
יתכן שיוזמת המתיישבים הזו, היא שדחפה וקבעה את גיבוש המדיניות ההתיישבותית ברמת הגולן, כפי שהסביר משה נצר, ראש אגף הנוער והנח"ל (דאז): "אני חושב שכאשר קיבוץ גולן עלה, לא הייתה הכרעה פוליטית. ולקיבוץ גולן יש חלק גדול בקבלת ההכרעה הזו". בהחלטה על הקמת היאחזות נח"ל גולן, הוא רואה את האות להכרעה פוליטית ממלכתית ליישוב מהיר של הרמה. "הזכות שיש לנח"ל גולן היא בכך שבאה כזרוע ממלכתית, פרי החלטה פוליטית מוקדמת שאפשרה ללכת להתיישבות ברמה, בשתי הדרכים המקובלות – אזרחית והיאחזויות נח"ל".
מסע בזמן 