עם WordPress.com אפשר לעצב אתרים כאלה
להתחיל

האינטרסים של החיידקים

במחצית השנייה של שנות התשעים פרסם ג'ארד דיימונד ספר בשם רובים חיידקים ופלדה: גורלותיהם של חברות אדם (באנגלית: Guns, Germs, and Steel: The Fates of Human Societies). הספר מנסה לענות על השאלה מדוע הציביליזציה האירופית-אסיאתית היא זו שפיתחה טכנולוגיה מתקדמת מוקדם יותר משאר חלקי העולם.

על מנת לענות על שאלה זו סוקר דיימונד את ההיסטוריה האנושית ב-15,000 השנים האחרונות, תוך שימת דגש על הגאוגרפיה בכל אזור והשפעותיה על התפתחות האוכלוסייה במקום. לדבריו, ההבדלים בהתפתחות היבשות, אינם נובעים מעליונות שמקורה בתבונה עדיפה, אלא מצירוף של גורמים, כגון ביות מוקדם של בעלי חיים וצמחים שהתאפשר בגלל התנאים הגאוגרפיים, אשר הובילו לקדמה טכנולוגית וליתר חסינות בפני מגפות. זאת בניגוד לחברות אשר המשיכו להתבסס על מודל של "ציידים-לקטים". בתקופה מאוחרת יותר, הובילה הקדמה הטכנולוגית לייצור רובים ופלדה, לקולוניאליזם, ולהשתלטות האירופית על יתר יבשות העולם.

במסגרת הדיון במגפות מביא דיימונד התייחסות מעניינת לחיידקים מנקודת מבט אבולוציונית. יש לציין שהקטע מתוך הספר כפי שהוא המתורגם לעברית עוסק גם בווירוסים וטפילים אחרים. יכול להיות שהדבר נובע מכך שבמילה Germ המתורגמת במילון אוקספורד לחיידקים מדובר בשם לא פורמאלי  לכל המיקרואורגניזמים הגורמים למחלות (ראה כאן).

לפי דיימונד, מדרך הטבע, אנחנו נוטים לחשוב על מחלותינו רק מנקודת המבט שלנו: מה נוכל לעשות כדי להציל את עצמנו ולהרוג את החיידקים? בואו נמחץ את המנוולים, יהיו אשר יהיו מניעיהם! אבל בחיים בדרך כלל, צריך האדם להבין את אויבו כדי לנצחו, וכלל זה יפה במיוחד לרפואה.

על כן הוא מציע תחילה לזנוח את החד צדדיות האנושית שלנו ולהסתכל במחלה מנקודת מבטם של החיידקים. שהרי החיידקים הם תוצרי הברירה הטבעית לא פחות מאתנו. איזה יתרון אבולוציוני מפיק החיידק מכך שהוא גורם לנו לחלות בדרכים מוזרות, למשל, גורם לנו פצעים באיברי המין או שלשול? ולמה התפתחו החיידקים להרוג אותנו? העניין הזה מעורר פליאה מיוחדת ונראה כמנוגד לטובתו של החיידק, שכן החיידק שקוטל את הפונדקאי שלו קוטל את עצמו.

ביסודו של דבר, החיידקים מתפתחים כמו כל מין אחר. האבולוציה בוררת את הפרטים היעילים ביותר בכל הנוגע להולדת צאצאים ולסיוע להם להתפשט אל מקומות מתאימים לחיים. מבחינת החיידק, התפשטות יכולה לקבל הגדרה מתמטית: מספר הנפגעים החדשים שהודבקו במחלה על כל חולה ראשוני. המספר הזה תלוי בשאלה כמה זמן יכול הנפגע להמשיך ולהדביק נפגעים חדשים, ובאיזו יעילות החיידק מועבר מנפגע לנפגע.

החיידקים פיתחו כל מיני דרכים להפיץ את עצמם מאדם לאדם, ומבעליי חיים לבני אדם. החיידק שמיטיב יותר להתפשט מניח יותר צאצאים וסופו שהברירה הטבעית נוטה לו חסד. רבים מה"תסמינים" של המחלה שלנו הם בעצם דרכים שבהן חיידק פיקח וערמומי משנה את גופנו או את התנהגותנו כדי לגייסנו להפצת חיידקים.

דרך ההפצה הקלה ביותר הפתוחה לפני חיידק היא להמתין עד שיועבר העברה פסיבית אל הנפגע הבא. זו האסטרטגיה שנוקטים בה החיידקים שממתינים עד שפונדקאי אחר יאכל בידי הפונדקאי הבא: למשל, חיידק הסלמונלה, שאנו נדבקים בו כשאנו אוכלים ביצים או בשר שכבר נוגעו בחיידק; התולעת הגורמת לשערנת, שעוברת מהחזירים אלינו לאחר שהמתינה שנהרוג את החזיר ונאכל אותו בלי בישול כהלכה; והתולעת הגורמת לאנסקיאזיס, אשר יפנים ואמריקאים חובבי סושי נדבקים מפעם לפעם כשהם אוכלים דג נא. הטפילים האלה עוברים אל אדם מסוים מבעל חיים שנאכל, אבל הנגיף הגורם למחלת הצחוק (קורו) בהרי ניו גיניאה היה עובר אל אדם באכילת אדם אחר. הוא עבר בקניבליזם, שתינוקות ההרים עשו טעות גורלית וליקקו את אצבעותיהם אחרי ששיחקו במוחות שכרתו אימהותיהם מגוויות של נפגעי קורו ועדיין לא בישלו אותם.

יש חיידקים שאינם ממתינים עד שהפונדקאי שלהם ימות וייאכל, אלא לוקחים טרמפ ברוק של חרק שעוקץ את הפונדקאי שלהם ועף לו למצוא פונדקאי חדש. את ההסעה בחינם יכולים לתת יתושים, פשפשים, כינים וזבובי צה-צה, שהפיצו את המלריה, הדבר, הטיפוס ומחלת השינה, בסדר זה. השפל מכל תכסיסי המעבר הפסיבי הוא תכסיסם של החיידקים שעוברים מאישה אל עוברה ומדביקים ככה תינוקות כבר בעת לידתם. בנקיטת התכסיס הזה, החיידקים הגורמים עגבת, אדמת, והיום איידס, מעמידים לפני המאמינים ביקום צודק דילמות אתיות קשות.

חיידקים אחרים לוקחים את העניינים לידיים, כביכול, ומשנים את האנטומיה או את ההרגלים של הפונדקאי שלהם בדרך שתאיץ את העברתם. מנקודת המבט שלנו, הפצעים הפתוחים באיברי המין שנגרמים ממחלות מין כמו כגבת הם עלבון והשפלה. ואולם מנקודת המבט של החיידקים, אין הם אלא כלי מועיל לגייס עזרתו של הפונדקאי בהחדרת החיידקים לפתח גופו של פונדקאי חדש. נגעי העור שגורמת מחלת האבעבועות השחורות מפיצים חיידקים בדרך דומה במגע גופני ישיר או עקיף (לפעמים עקיף מאוד, כמו שקרה שביקשו הלבנים של ארצות הברית להשמיד ילידים אמריקאים "לוחמנים" ושלחו להם במתנה שמיכות שהשתמשו בהם קודם לכן חולי אבעבועות).

אסטרטגיה נמרצת עוד יותר היא זו של חיידקי השפעת, ההצטננות והשעלת, שגורמים לנפגע להשתעל ולהתעטש, ובכך לפזר ענן של חיידקים לעבר פונדקאים עתידיים חדשים. בדומה לזה, חיידק הכולרה גורם לקורבנו שלשול כבד שמעביר את החיידקים אל מאגרי המים של נפגעים פוטנציאליים חדשים, ואילו הנגיף הגורם לקדחת הדמם הקוריאנית מפיץ את עצמו בשתן של עכברים. בשינוי התנהגותו של הפונדקאי אין כמו נגיף הכלבת, שלא רק חודר אל הרוק של כלב נגוע, אלא גורם לכלב להיאחז תזזית של נשיכה ולהדביק ככה עוד הרבה נפגעים חדשים. אבל מצד המאמץ הפיסי של החיידק עצמו, הפרס בכל זאת מגיע לתולעים כגון תולעת הוו ותולעי הבילהרציה, שחודרות באופן פעיל אל העור של הפונדקאי מהמים או מהאדמה, שאליהן הגיעו ביציהן על ידי הפרשותיו של פונדקאי קודם.

מנקודת המבט שלנו אפוא, פצעים באיברי המין, שלשול ושיעול הם "תסמינים של מחלה". מנקודת המבט של החיידק, אלה הן אסטרטגיות אבולוציוניות מחוכמות להפצת החיידק. על כן יש לחיידק עניין "לגרום לנו לחלות". אבל למה מפתח החיידק אסטרטגיה של קטילת הפונדקאי, הכורתת את הענף שעליו הוא יושב?

מנקודת המבט של החיידק, אין זה אלא תוצר לוואי לא מכוון (נחמה פורתא בשבילנו) של תסמיני הפונדקאי המגבירים את יעילות ההפצה של החיידקים. כן, חולה כולרה שאינו מקבל טיפול ימות בסופו של דבר לאחר שיצא מגופו נוזל שלשולי בקצב של כמה גלונים ליום. אבל לזמן מה לפחות, כל עוד החולה עדיין חי, חיידק הכולרה מרוויח מפיזורו הנרחב באספקת המים של נפגעיו הבאים. אם כל נפגע מדביק ככה בממוצע יותר מנפגע חדש אחר, הרי החיידק יתפשט, למרות מותו של הפונדקאי הראשון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: