מתווה קלינטון

ב-23 בדצמבר 2000, בעקבות כישלון ועידת קמפ-דיוויד ובעיצומה של האינתיפאדה השנייה, נועד קלינטון עם נציגי ישראל והפלסטינים בו-זמנית בבית הלבן ושטח בפניהם את ה'פרמטרים' (הצעות) האמריקניים לשלום. פרמטרים אלו עוסקים בכל אחת מסוגיות הליבה שעמדו אז על הפרק (גבולות וטריטוריה, ביטחון, ירושלים, פליטים והצהרה על קץ הסכסוך) והיו אמורים לשמש בסיס להסכם מסגרת קבע לשלום. מהלך זה היה יוצא דופן: לראשונה הציג נשיא אמריקני את עמדותיו ובלא התחמקויות הצביע על הכיוון שבו ראוי, לדעתו, להכריע ברוב הנושאים השנויים במחלוקת.

למעשה, מדובר בניסיון לתרגם את ההבנות שהתקבלו בקמפ-דיוויד לצעדים ממשיים. עם זאת, עיתוי הצגת העמדות היה בעייתי – זה היה כחודש וחצי לאחר הבחירות לנשיאות בארצות הברית ונותרו רק שלושה שבועות עד כניסת בוש הבן למשרת הנשיא. קלינטון הדגיש כי לא מדובר בהצעה אמריקנית, אלא בהצעה בעלת אופי אישי, שתוקפה ייגמר עם סיום כהונתו. כמו כן, הוא קבע כי שני הצדדים לא יוכלו לערוך תיקונים במסמך, אלא רק לקבלו או לדחותו. הנשיא הקציב לשתי המשלחות חמישה ימים בלבד להשיב. במקרה שהצדדים יביעו נכונות להמשיך את המשא ומתן על בסיס רעיונותיו תכנן הנשיא לקיים פגישות עם כל צד בנפרד.

ראה: 'מתווה קלינטון' והתגובות הרשמיות של ישראל והפלסטינים.

לפי איתמר רבינוביץ', בספרו האופק המתרחק, הרעיונות שהציג הנשיא קלינטון נגעו לחמישה תחומים:

(1) גבולות וטריטוריה – 80 אחוז מהמתנחלים יישארו בגושי התנחלות שיסופחו לישראל. השטח שתספח ישראל יהיה ארבעה עד שישה אחוזים אלא אם כן יושג הסכם של החכרת שטחים נוספים על ידי הפלסטינים לישראל. כנגד ויתור זה תעביר ישראל לפלסטינים שטח השווה לאחוז אחד עד שלושה אחוזים, ככל הנראה באזור רצועת עזה, וכן תיתן להם מעבר בטוח בשטחה.

(2) ירושלים – העיקרון המרכזי בתחום זה: אזורים ערביים יהיו בריבונות פלסטינית ואזורים יהודיים בריבונות ישראל. הוצא להחיל עיקרון זה על השכונות הערביות והיהודיות בירושלים ובכלל זה על העיר העתיקה. הרי הנשיא קלינטון קבע כבר בעבר כי לדעתו העיר העתיקה והמכלול הרחב יותר של "האגן הקדוש" צריכים להיות נתונים בסידור ריבוני מיוחד. את אזור ה"חראם אל-שריף" הציע להעמיד תחת ריבונות פלסטינית ואת הכותל המערבי והמתחם שהוא חלק ממנו תחת ריבונות ישראלית.

(3) ביטחון – מתוך שאיפה להשיג איזון בין צורכי הביטחון של ישראל לשאיפה הפלסטינית לריבונות מקסימלית, הוצא כי: המדינה הפלסטינית תהיה Non-militarized במובן הזה, שהכוחות היחידים על אדמתה יהיו כוחות הביטחון והמשטרה הפלסטינית וכוח בינלאומי (שיציאתו תותנה בהסכמת ישראל). צה"ל ימשיך להחזיק במאחזים צבאיים בבקעת הירדן למשך שש שנים וכן בשלוש תחנות התרעה מוקדמת בשטח הפלסטיני. מעמדן של אלה ייבחן מחדש כעבור עשר שנים. במקרה של סכנה מוחשית לביטחון הלאומי של ישראל היא תוכל לפרוס כוחות בבקעת הירדן לאחר מתן הודעה לכוח הבינלאומי, ויגובשו הסדרים שיאפשרו שימוש של חיל האוויר הישראלי בשמי המדינה הפלסטינית. לרשות ישראל יעמדו שלוש שנים לפינוי בסיסי צבא ואותן התנחלויות שיפונו.

(4) הפליטים – היסוד להסדר הוא שתי מדינות לשני עמים: ישראל כמולדת העם היהודי, פלסטין כמולדת העם הפלסטיני. לפיכך אין ההסדר יכול לפגוע בזהותה היהודית של ישראל או בשיקול דעתה הריבוני ביחס להגירה אליה. עקרון "זכות השיבה" על פי רעיונות קלינטון יכובד על ידי כך שהצדדים יכירו בזכותם של הפליטים לשוב ל"פלסטין ההיסטורית" או ל"מולדת". בפועל הציע קלינטון חמש חלופות באשר למקום המגורים הסופי של הפליטים: המדינה הפלסטינית, השטחים שיוגדרו לצורך חילופי שטחים, המדינות המארחות, מדינות שלישיות וישראל גופא. לגבי שתי הקטגוריות הראשונות לא תיקבע מגבלה מספרית.

(5) קץ הסכסוך וסופיות התביעות – הנשיא קלינטון הגדיר במפורש כי חתימת ההסכם תציין את סיום הסכסוך וכי יישומו ישים קץ לכל התביעות.


ראה גם: "מתווה קלינטון" והיוזמה הסעודית לפתרו- הסכסוך הישראלי ערבי.

למסמך המקורי לחץ כאן.

ראה גם: נוסח המתווה מאתר משרד החוץ והנוסח כפי שפורסם בזמנו ב-YNET.

לתגובה הישראלית לחץ כאן.

לתגובה הפלסטינית לחץ כאן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ליצור אתר אינטרנט אישי בעזרת WordPress.com
להתחיל
%d בלוגרים אהבו את זה: