לפי פריד זקריה, בספרו העולם הפוסט-אמריקני, כשההיסטוריונים ינסו להבין אם העולם של תחילת המאה העשרים ואחר, חובה עליהם להתחשב במשבר פרחיל. ביולי 2002 שלחה ממשלת מרוקו שנים-עשר חיילים לאי קטן בשם לילה, כמה מאות מטרים מחופה, במצרי גיברלטר, ונטעה שם את דגלה. האי אינו מיושב, למעט כמה עזים, והדבר היחיד שמשגשג שם הוא פטרוזיליות בר, ומכאן שמו הספרדי, פרחיל. אבל על הריבונות בו מתחרות זה זמן רב מרוקו וספרד, והממשלה הספרדית הגיבה בכוח ל"תוקפנות" המרוקנית. בתוך כמה שבועות הונחתו שבעים וחמישה חיילים ספרדים על האי. הם הפילו את הדגל המרוקני, הניפו שני דגלים ספרדיים, ושלחו את המרוקנים הביתה. ממשלת מרוקו גינתה את "הפעולה המלחמתית" וארגנה עצרות, שבהן קראו עשרות צעירים "נפשותינו ודמנו נקריב למענך, לילה!" ספרד המשיכה להטיס מעל האי מסוקים צבאיים והעבירה ספינות מלחמה לקרבת חוף מרוקו. ממרחק כל הפרשה נראית כמו אופירה קומית. אבל מגוחך ככל שהעניין נראה, מישהו היה צריך לשכנע את שתי המדינות להירגע.
התפקיד לא נפל בחלקו של האו"ם, או של האיחוד האירופי, או של מדינה אירופית ידידותית כמו צרפת, שיש לה יחסים טובים עם שני הצדדים. הוא נפל בחלקה של ארצות הברית. "חשבתי לעצמי בלי הרף, 'מה הקשר שלי לכל זה? למה אנחנו – ארצות הברית – מתערבים?'" נזכר מזכיר המדינה דאז, קולין פאוול, משועשע. כשהתחוור ששום דבר אחר לא מצליח, הוא פתח בסיבוב תזזיתי של דיפלומטיית טלפונים, טלפן יותר מתריסר פעמים אל מלך מרוקו ואל שר החוץ עד שעות הערב המאוחרות של יום שישי ובוקר יום שבת. "החלטתי שעלי ללחוץ לפשרה במהירות, כי אחרת הגאווה תשתלט, העמדות יקשיחו ואנשים ייעשו עקשנים," אמר פאוול. "בים התיכון ירד הערב. והנכדים שלי עמדו לקפוץ אלינו בקרוב לשחות!" לפיכח ניסח פאוול הסכם במחשב הביתי שלו, גרם לשני הצדדים לקבל אותו, ואז חתם בשם כל צד בעצמו ופקסס אותו לספרד ולמרוקו. המדינות הסכימו להותיר את האי לא מיושב ולפתוח ברבאט בשיחות על מעמדו העתידי. שתי המדינות פרסמו הצהרות שבהן הודו לארצות הברית על סיועה בפתרון המשבר, וקולין פאוול זכה לשחות עם הנכדים שלו.
על הפרשה וסיומה ראה כתבה ב-YNET, ספרד-מרוקו: הושגה הסכמה בעניין האי פרחיל.
ראה גם כתבה בוואלה, ספרד: ניסוג מהאי פרחיל אם מרוקו לא תפלוש אליו.
לפרשנות מעניינת על הפרשה ששמה אותה בהקשר הכללי של המחלוקות בין ספרד למרוקו על שטחים נוספים ראה מאמרה של תמי זר בעיתון גלובס, תרגיל פטרוזיליה.
מסע בזמן 
תגובה אחת על “משבר פרחיל”