פגישה עם אלי חובייקה

בינואר 1986 נפגש גורם ישראלי עם אלי חובייקה, פוליטיקאי נוצרי-לבנוני שהיה קצין הקישור בין ישראל לפלנגות בראשית מלחמת לבנון הראשונה, ונודע לשמצה באכזריותו ובמעורבותו בטבח בסברה ושתילה. לפי אבי שילון, בספרו תוגת השמאל, משקפת שיחה זו שבמציאות המזרח תיכונית המורכבת,  ככל שישראל נמנעה מהפעלת כוח, כך נחלשו קלפיה המדיניים ונחלשה יכולתה לנתב את האירועים במזרח התיכון לטובתה.

לפי חובייקה, הסיבה לכך שהעדיף לחבור לסורים במהלך מלחמת לבנון הראשונה, לאחר שבראשיתה שיתף פעולה עם ישאל, טמונה בשינוי תודעתי שחל בעולם הערבי ביחס לעוצמתה של ישראל מאז שניאותה לסגת מחצי האי סיני בתמורה לשלום עם מצרים, ונוכח הסתבכותה הצבאית בלבנון. "הייתה תקופה בה היה מיתוס בלבנון ובכל העולם הערבי על ישראל ככל יכולה", אמר חובייקה לבן שיחו. "מדינה חזקה המסוגלת לעשות מה שהיא רוצה. הישראלים היו הגיבורים, כמו סופרמן, בלבנון. מיתוס זה כבר לא היה קיים. הוא נעלם בכל העולם הערבי בגלל הכישלונות הרבים שנתגלו. אפילו קמפ דיוויד נתפס שם ככישלון, כי ישראל נתנה יותר מאשר קיבלה. בלבנון המיתוס הישראלי הוחלף על ידי המיתוס הסורי. היום הסורים הם כל יכולים, וגם אם לא אוהבים אותם – עובדים אתם. לנשיא [לבנון] יש שנאה תהומית לסורים, אבל הוא מפחד מהם, ולפי מוסטפה טלאס [שר הביטחון של סוריה] סוריה לא יכולה להשאיר את לבנון עצמאית כי זה נוגד את כל הקונספציה של סוריה רבתי".

לפי אבי שילון, מובן שחובייקה – אשר היה בשנות התשעים שר בממשלת לבנון, ונהרג בהתנקשות בשנת 2002 – מבטא הבנה המעוגנת בהשקפת עולם כוחנית. אבל נראה כי העובדה שמאז מלחמת לבנון הראשונה ישראל אכן נטתה לגישה זהירה יותר בהפעלת כוח, ובה בעת נמנעה מנכונות לפשרות אמיצות, החלישה את מעמדה.